פסק-דין בתיק ת"א 8158-06

עניינה של התביעה, בטענות התובע כי בינו לנתבעת נוצרה שותפות עסקית.

רקע עובדתי

1.        התובע, מר עמית וולקני (להלן: " עמית") והנתבעת, חברת יוסף מימון בע"מ (להלן: " החברה"), התקשרו בהסכם מיום 10.10.06 (להלן: " ההסכם"), לפיו יבצעו עבודות שונות בשותפות. ההסכם נקב באופן פרטני בהזמנת עבודה מס' 3003248 של מפעלי ים המלח (להלן: " הזמנה 248"), הזמנה בהיקף של 128,205ש"ח. בהתאם להסכם, על עמית היה לדאוג בתוך 6 חודשים לעבודה בהיקף ובאחוזי רווח דומים כאשר מנגד החברה אחראית לביצוע העבודה בעזרת קבלני משנה ולחתימה על ההסכם מול מפעלי ים המלח. הצדדים קבעו כי במידה ועמית יספק עבודות נוספות, חלוקת הרווחים תהא בחלקים שווים (50% - 50%) ובמידה וחלקו של עמית יהיה בהספקת ציוד בלבד, חלקו יהיה 25% מהרווחים. למעשה, עניינה של התביעה במתן חשבונות, ככול שיוכח כי נוצרה שותפות בביצוע עבודות. להלן יפורטו בתמצית טענות הצדדים.

תמצית טענות התובע - עמית

2.        טוען עמית כי בינו לחברה נערך הסכם לגביו חלקו יהיה במתן "רשת בטחון" לחברה, שכן בלעדיו, החברה לא יכולה הייתה לגשת למכרזים מול מפעלי ים המלח. לאחר שהחברה זכתה במכרז, בוצעו העבודות נשוא המכרז במלואן, אולם החברה התכחשה לחלקו של עמית בהסכם, דבר שהביא לצורך שבהגשת התביעה. עמית טוען כי את חלקו בהסכם ביצע, ובין היתר שכר וסיפק כלים לפי דרישת החברה, אולם מנגד החברה סירבה לשתפו בעסקיה וסירבה להציג מסמכים באשר להתקשרויות בינה למפעלי ים המלח, בפרט מסמכים שיוכיחו כי הזמנה 248 גדלה בהיקפה מעבר לסכום הנקוב בה. טוען עמית כי נענה לפניות החברה אשר התכחשה להתחייבויותיה בסיום הפרויקט ומנעה ממנו 25% מהרווחים אשר להערכת עמית עומדים על סך של 212,500 ש"ח.

תמצית טענות הנתבעת - החברה

3.        טוענת החברה כי ההסכם נחתם על רקע היות עמית בנו של מר מאיר (מיקי) וולקני (להלן: " מיקי"), שהיה שותף בחברת דחפורי הבקעה, וכמי שהיה מוכר כקבלן לביצוע עבודות עפר ופיתוח. בפני החברה הוצג מצג ולפיו מיקי הוא שלמעשה יעבוד מולה וההסכם היווה מסגרת ניסיונית לשיתוף פעולה עתידי. בדיעבד התברר כי המצגים שהציג מיקי היו מצגי שווא ולא ניתן היה לקיים ולו חלק קטן מהם. לפיכך, לא נוצרה כל שותפות, והצדדים לא נהגו לפי ההסכם שהופר ובוטל עוד לפני שנכנס לתוקף, והחברה התקשרה עם קבלן משנה, האני אלסייד (להלן: " האני") שביצע עבורה מספר עבודות בהן הזמנה 248. האני שכר קבלני משנה ובין היתר את עמית או מי מטעמו והתשלום ששילם האני לעמית אינו קשור להסכם. טוענת החברה כי עמית אינו במעמד של שותף ולא הוכיח כל יחסים מיוחדים או כוונה ליצור שותפות ואינו זכאי לקבלת חשבונות. כנגזרת לכך, אינו זכאי לכל כספים מהחברה כשותף ולפיכך דין התביעה, דחייה.

הראיות

4.        מטעמו של עמית העידו הוא וכן אביו, מיקי. כן העיד מטעמו של עמית מר אילן אילוז שהיה בעבר שותפו של מיקי בחברת דחפורי הבקעה. עמית זימן לעדות עד מטעם מפעלי ים המלח, מר משה מלכה, ראש מחלקת הרישום במפעלי ים המלח. לדיון התייצב שלא באישור בית המשפט, מטעמו של מר מלכה, עובד אחר, מר ארז פייר. התובע עמד על זימונו של מר מלכה, אולם מאוחר יותר חזר בו. בהחלטת ביניים הבהרתי כי זימונו של מר מלכה נועד להבאת מסמכים שקדמו לחתימה על הזמנה 248 וכן מסמכים הנוגעים לתוספת להזמנה 248 להבדיל מהתחשבנויות אחרות שבין החברה למפעלי ים המלח. מטעם החברה העיד האני (אלסייד) וכן מר עופר מימון מנהלה (להלן: " עופר"). המסמכים העיקריים עליהם הסתמכו הצדדים הינם ההסכם, חשבוניות, הזמנות עבודה בהם הזמנה 248 שהיקפה 128,205 ש"ח. כן הציג העד האני את יומני העבודה בפרויקט.

דיון

5.        אקדים את המאוחר, מסקנתי הינה שדין התביעה דחייה. למסקנתי זו הגעתי לאחר הכרעה בשאלות המרכזיות הטעונות הכרעה שהינן:

      א.      מהותה של התביעה - תביעה למתן חשבונות?

      ב.      האם הוכחו יחסים מיוחדים של שותפות וכוונה ליצור שותפות?

       ג.      הזמנה 248 והמוסכם בין הצדדים.

א. מהותה של התביעה - תביעה למתן חשבונות?

6.        לטענת עמית, ההסכם יצר שותפות בין הצדדים. לפיכך, זכאי עמית לחלקו ברווחים שהחברה הפיקה ותפיק בעתיד כתוצאה מעבודות שביצעה עבור מפעלי ים המלח. תובע עמית את הרווח שנמנע לפי אומדנו. מנגד, טוענת החברה כי מהות התביעה הינה למתן חשבונות, ורק אם יקבע כי עמית זכאי לחשבונות, ניתן יהיה לעבור לשלב שני, ולבחון את הרווח לו זכאי עמית, ככול שיתברר כי נוצר רווח. שקלתי את טענות הצדדים ומצאתי שיש ממש בטענות החברה. עסקינן בתביעה לחשבונות בה על עמית לעבור את השלב הראשון בטרם ניתן יהיה לבחון את החשבונות בפועל, בשלב שני.

7.        תביעה למתן חשבונות, שונה מתביעה רגילה, שכן התובע אינו יודע בעת הגשת תביעתו, מהו הסכום לו הוא זכאי, דבר שיוכל לעשות, לאחר קבלת מסמכים ובעיקר מסמכים חשבונאיים מהגורם לגביו טוען הוא לשותפות ברווחים מעסקה או עסקאות. בהלכה הפסוקה נקבע מהו הנטל הרובץ על תובע בתביעה למתן חשבונות. בשלב הראשון, עליו להוכיח שני תנאים מצטברים שהינם מערכת יחסים מיוחדת בינו לבין הנתבע המצדיקה מתן חשבונות ותנאי שני, כי קמה לו הזכות לתבוע את הכספים שלגביהם הוא מבקש חשבונות. אם יתקיימו תנאים אלו, ובהיעדר נימוק המצדיק הימנעות מחשבונות, ייתן בית המשפט צו למתן חשבונות, (ראו: רע"א 7220/09 יציל פיננסים נ' דורון כהן , (כב' השופטת נאור, 24.11.09)) וכן ע"א 4087/04 מוטי גורה נ' בנק לאומי (כב' השופטים ארבל, פרוקצ'יה, גרוניס, 8.9.05)). לפיכך, בשלב ראשון על עמית כתובע להוכיח את מערכת היחסים המיוחדת לה הוא טוען, בינו לחברה, יחסי שותפות המקנים לו עילת תביעה וכן אפשרות לקבלת צו למתן חשבונות.

ב. האם הוכחו יחסים מיוחדים של שותפות וכוונה ליצור שותפות?

8.        על מנת לבחון את השאלה הבסיסית, האם ישנה חובת מתן חשבונות, לאור המבחנים שנקבעו ובפרט השאלה האם קמה בין עמית לחברה מערכת יחסים מיוחדת,  בראש הדברים יש לפנות למסמך האובייקטיבי שבין הצדדים, הוא ההסכם שנחתם ביום 10.10.06. בהסכם, בשורה הראשונה ישנה התייחסות לכך שהצדדים מעוניינים לבצע עבודות במשותף. בשורה השנייה, ישנה התייחסות להזמנה 248 ולתנאים לפיהם אחוזי השותפות יהיו 50% - 50%. אין מחלוקת כי עמית לא עמד בתנאי ולפיו ידאג בתוך 6 חודשים לעבודה מקבילה בהיקף דומה להזמנה 248. לפיכך, טען עמית לאפשרות החלופית שבהסכם ולפיה ככול שלא ידאג לעבודה בהיקף דומה, אלא רק להספקת ציוד, חלקו בפרויקט יהיה 25%. ודוק, ההסכם נוקב בלשון יחיד, "פרויקט" ולא "פרויקטים", כלומר לשון ההסכם תומכת בגרסת החברה ולפיה מדובר בהסכם ניסיוני, לבחינת שיתוף פעולה עתידי. ההסכם קצר ולאקוני. בהסכם אין הגבלת פעילות, כלומר לא נשללה אפשרות הצדדים לעסוק בעבודות אחרות או מקבילות מול מפעלי ים המלח או מול גורמים אחרים. אף כאן, לשון ההסכם תומכת בטענות החברה ולפיה אין מדובר ביסוד שותפות קבועה בעבודה מול מפעלי ים המלח, אלא בשותפות לצורך הזמנה 248. מעבר ללשון החוזה, הובאו ראיות נוספות אשר כפי שאפרט להלן, תומכות בטענת החברה.